בריאות הנשים בישראל
מדיניות בריאות
שירותי בריאות לנשים
נערות
גינקולוגיה
הריון ולידה
פוריות
אמצע החיים
נשים מעל שישים
בריאות הלב
בריאות הנפש
בריאות העצם
בריאות השד
בריאות בעבודה
בריאות השלפוחית
רפואה משלימה
נשים עם מוגבלויות
איכות הסביבה ובריאותך
דימוי הגוף
מחקר
ספרים
קישורים
שאלות ותשובות
גיליונות אלקטרונים
אירועים ופעילויות
אורח חיים בריא
אמצעי מניעה
מיקומך באתר:  נשים עם מוגבלויות  >  כתבה

 עוד בנושא:
מבט אישי
המלצות לקריאה
הבט משפטי
אירועים
מבט מחקרי
קישורים
מדיניות בריאות
הידעת כי
שירותים
מדיניות רווחה
תגובות

שלח הכתבה לחבר   |   גירסה להדפסה   |   למעבד תמלילים

התעללות ונשים עם מוגבלויות- הגדרת מוגבלות (נכות) והתעללות

Margaret A. Nosek, Ph.D. and Carol A. Howland, M.P.H. (Revised February 1998)

מתוך אתר האינטרנט המוקדש לנושא אלימות כלפי נשים: http://www.vawnet.org

תרגום: קרן יניב

הערת המתרגמת: היתר לתרגם את החומר כלשונו נתן על ידי דר' ג'פרי אדלסון, מנהל מרכז מינסוטה נגד אלימות והתעללות, ביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת מינסוטה. בגלל חשיבות הנושא והשלכותיו לגבי מצב בריאות האישה עם המוגבלות, חשבתי שמן הראוי להעלותו לאתר.
http://www.mincava.umn.edu

לצורך כתיבת מאמר זה המונח מוגבלות (נכות- disability) כולל את הלקויות הבאות: מוגבלות העלולה להגביר את מידת הפגיעות להתעללות יכולה לנבוע מלקויות פיסיות, חושיות או שכליות או מצירוף לקויות; לקות פיסית כתוצאה מפציעה או חבלה (כגון פגיעה בעמוד השדרה, קטיעה); מחלה כרונית (כגון טרשת נפוצה, ארתריטיס ראומטי) או מצבים מולדים (כגון שיתוק מוחין, ניוון שרירים); לקויות חושיות- שמיעה ,ראיה וכד'; לקויות שכליות התפתחותיות (כמו פיגור שכלי); לקות קוגניטיבית (כמו פגיעה מוחית טראומטית- חבלת ראש) או מחלת נפש.

התעללות רגשית כוללת איומים, הפחדה, דחייה חמורה, בידוד, התעלמות או התקפה מילולית. התעללות פיסית הנה כל צורה של אלימות כלפי הגוף כמו הכאה, בעיטה, הטלת מגבלה, מניעת מזון או מים. התעללות מינית היא קיום פעילות מינית, החל ממבט או מגע ועד ליחסי מין או אונס, מתוך כורח, איום או מרמה.

מידת השכיחות של אלימות המופנית כלפי נשים עם מוגבלויות:

ישנו תיעוד טוב למדי לגבי השכיחות של התעללות בנשים בכלל. עם זאת, רק מחקרים אחדים מצפון אמריקה (שנסקרו על ידי Sobsey, Wells,Lucardie, & Mansell, 1995), ובעיקר מקנדה, בחנו את מידת השכיחות של התעללות בקרב נשים עם מוגבלויות.

גוף בשם The DisAbled Women's Network of Canada (Ridington, 1989), סקר 245 נשים עם מוגבלויות ומצא שכ- 40% מהן חוו התעללות. 12% מהן נאנסו. המתעללים היו בעיקר בני זוג או בני זוג לשעבר (37%) וזרים (28%) ולאחריהם הורים (15%), נותני שירותים (10%) ובני זוג עמם יצאו לבילוי (7%). פחות ממחצית מהמקרים דווחו בגלל פחד ותלות. 10% מהנשים השתמשו במקלטים או בשירותים אחרים. 15% דיווחו כי לא היו כל שירותים או שניסיונותיהן לקבל שירותים נכשלו. 55% לא ניסו כלל להשיג שירותים. Sobsey ו- Doe (1991) השלימו מחקר אודות 166 מקרי התעללות שטופלו דרך פרוייקט התעללות מינית ומוגבלויות של אוניברסיטת אלברטה. 82% מהמדגם היו נשים, 70% אנשים עם מוגבלות שכלית וטווח הגילים של המשתתפים נע בין 18 חודש ל- 57 שנים. ב-96% מהמקרים הכירו הקורבנות את התוקפים. 44% מהתוקפים היו נותני שירותים. 79% מהנבדקים הותקפו יותר מפעם אחת. ב-73% מהמקרים שירותי הטיפול נמצאו בלתי מספקים או שלא היו כלל בנמצא. בסקר מטעם משרד שירותי חברה וקהילה של אונטריו השתתפו 62 נשים ונמצא שנשים עם מוגבלויות חוו מכות כנשים בוגרות בהשוואה לנשים ללא מוגבלויות (33% לעומת 22%) אך הן חוו תקיפה מינית פחות מנשים ללא מוגבלויות (23% לעומת 31%) כנשים בוגרות.

המרכז למחקר אודות נשים עם מוגבלויות ,CROWD , בצע הערכה מקפת של מיניות בקרב נשים עם מוגבלויות שאינן במוסדות, הערכה שהתייחסה להתעללות רגשית, פיסית ומינית. הערכה זו מומנה על ידי מענק מטעם מכון הבריאות הלאומי של ארה"ב. מחקר זה כסה גם תחומים אחרים הקשורים בהתעללות כמו תפקוד מיני, שירותי בריאות הקשורים לפריון, יציאה לבילוי עם בן זוג, נישואין, סוגיות בהורות ותחושת העצמי של האשה כאדם מיני. המחקר כלל:

1) ראיונות איכות עם 31 נשים עם מוגבלויות;
2) סקר לאומי בו השתתפו 946 נשים, מתוכן, ל-504 היו מוגבלויות פיסיות ואילו 442 נשים היו ללא מוגבלויות. המוגבלויות השכיחות היו פגיעה בחוט שדרה, שיתוק מוחין, ניוון שרירים, טרשת נפוצה ומחלות מפרקים ורקמות חיבור. בקרב הנשים שרואיינו בשלב הראשון עלו בעיקר סוגיות של התעללות. ניתוח דו"חות ההתעללות בראיונות אלו תואר על ידי (Nosek 1996).

25 נשים מתוך 31 דיווחו על סוג כלשהו של התעללות. מתוך 55 התנסויות של התעללות, 15 דווחו כהתעללות מינית, 17- התעללות פיסית (לא מינית) ו-23 היו בבחינת התעללות רגשית. ממצאי מחקר האיכות שימשו לפתוח פריטים עבור סקר לאומי. שני עמודים מתוך 51 עמודי הסקר הוקדשו לסוגיות התעללות וכללו למעלה מ-80 משתנים כולל סוגי התעללות מצד התוקף, גיל תחילת ההתעללות וסיומה. כן היו שתי שאלות פתוחות. ניתוח נתונים אלו (Young, Nosek, Howland, Chanpong, &Rintala, 1997) מגלה כי שכיחות ההתעללות (כולל התעללות רגשית, פיסית ומינית) היתה זהה (62%) אצל נשים עם מוגבלויות ונשים ללא מוגבלויות. לא היו הבדלים משמעותיים בין אחוז הנשים עם וללא מוגבלויות שדיווחו על התעללות רגשית (52% לעומת 48%), התעללות פיסית (36% בשתי הקבוצות) והתעללות מינית (40% לעומת 37%). עיקר התוקפים בהתעללויות הרגשיות והפיסיות בשתי הקבוצות היו הבעלים ולאחריהם אמהות ואחר כך אבות. 26% מהנשים בשתי הקבוצות דיווחו על התעללות רגשית. 17% מהנשים עם מוגבלויות דיווחו על התעללות פיסית מצד בעלים ו-19% מהנשים ללא מוגבלויות. באשר לתקיפה מינית עיקרה באה מצד אנשים זרים כפי שדווח על ידי 11% מהנשים עם מוגבלויות ו-12% מהנשים ללא מוגבלויות. היתה יותר סבירות שנשים עם מוגבלויות תחווינה התעללות רגשית ומינית מצד מטפלים ועובדי שירותי בריאות. נשים עם מוגבלויות דיווחו על משך התעללות פיסית או מינית ארוך באופן משמעותי יותר בהשוואה לנשים ללא מוגבלויות (3.9 שנים לעומת 2.5). בניתוח התפקוד המיני לא נמצא שההתעללות היתה מנבא משמעותי לרמות סיפוק נמוכות יותר בחיי המין של נשים עם מוגבלויות (Nosek, Rintala,Young, Howland, Foley, Rossi, & Chanpong, 1995 )

אחרים דיווחו על היסטוריה של התעללות מינית בקרב 25% מנערות מתבגרות עם פיגור שכלי (Chamberlain, Rauh, Passer, McGrath, & Burket,1984), ב- 31% מהנשים עם מוגבלות פיסית מולדת (Brown, 1988), ב- 36% מהילדים עם רב נכויות ששהו בבית חולים פסיכיאטרי (Ammerman,Van Hasselt, Hersen, McGonigle, & Lubetsky, 1989) וב-50% מהנשים עם עיוורון מלידה (Welbourne, Lipschitz, Selvin, & Green, 1983) . למרות שיעור גבוה זה, רק נשים מעטות קבלו טיפול ממומחי שירותים לקורבנות (Andrews & Veronen, 1993).

פעולות התערבות טיפולית לגבי נשים עם מוגבלויות שעברו התעללות:

למעשה לא בוצעו מחקרים לבחינת עצם קיומן של תוכניות טיפול בהתעללות עבור נשים עם מוגבלויות, מידת ישימותן ומידת יעילותן של תוכניות כאלו. בתנועות לזכויות נכים ולזכויות נשים מוכות מכירים בדרך כלל בכך שתוכניות סיוע לנשים שעברו התעללות הנן לעתים קרובות בלתי נגישות מבחינה ארכיטקטונית, חסרים שירותי מתורגמנות לנשים חירשות וכן אין הן עונות על צרכי נשים הזקוקות לסיוע יומיומי בעזרה עצמית ובתרופות (Nosek, M.A., Howland, C.A.,& Young, M.E. 1998). מרקין וסמית Merkin and Smith, 1995), ) הדנים במצבן של נשים חירשות, מציינים שהייעוץ הנו יעיל יותר כאשר הוא מגלה רגישות לסוגיות של תרבות החרשים ולטכניקות תקשורת מתאימות. התערבות בשעת חירום כוללת בדרך כלל מציאת מפלט במקלט לנשים, הכנת תוכנית מילוט במקרה של אלימות העומדת להתרחש אם האשה בוחרת להישאר עם התוקף ובריחה מן המתעלל לצמיתות. אופציות אלו עלולות להיות בעייתיות לאשה שיש לה מוגבלויות במידה והמקלט אינו נגיש או אינו מסוגל לענות על צרכיה לסיוע אישי בפעילויות היום יום, במידה וצוות המקלט אינו מסוגל לתקשר עם אשה חירשת או לקוית דיבור, במידה והאשה תלויה בעיקר במתעלל לשם עזרה בצרכיה האישיים ואין לה משפחה או ידידים לגור עמם או אם אין היא מסוגלת פיסית לבצע מטלות הנדרשות כדי למלט עצמה כמו אריזה, החבאת כסף ונהיגה או ארגון תחבורה למקלט או לבית ידידים.

Andrews ו- Veronen (1993) מפרטים ארבעה תנאי יסוד למתן שירותים יעילים לנשים עם מוגבלויות שהן קורבנות התעללות:
1) על נותני השירותים לספק הערכה מספקת אודות הניצולות, כולל שאלות לגבי סוגיות הקשורות במוגבלות.
2) נותני שירותי סיוע למקרי התעללות חייבים לעבור הכשרה כדי לאתר צרכים הקשורים במוגבלות ולהגיב ביעילות וכן עליהם לעבור הכשרה כדי לזהות טראומות פיסיות ומיניות ולהגיב בהתאם.
3) יש לצמצם את המחסומים לשירותים על ידי מתן מידע ללא חסימה, הפנייה לשירותים מתאימים, הבטחת נגישות פיסית למתקנים, מתן נגישות 24 שעות ביממה לתחבורה, למתורגמנים ולסיוע בתקשורת, וכן על ידי הקצאת צוות מיומן שיפקח על הסיכונים ויגיב כלפי הקורבנות המקבלות שירותים באמצעות תוכניות לנכים.
4) אנשים עם מוגבלויות התלויים במטפלים, הן בבית והן במוסדות, ייתכן ויהיו זקוקים להגנה משפטית מפני המתעלל.

הקו החם הלאומי המטפל באלימות בבית- The National Domestic Violence Hotline – מחזיק במאגר מידע אודות מקלטים לנשים מוכות ברחבי ארה"ב, הכולל תאור נגישותם הארכיטקטונית וקיום שירותי תרגום. למרות שהקו החם מצויד בעזרי טלקומוניקציה לאנשים חרשים, הרי שהם כמעט ואינם בשימוש. הקואליציה הלאומית נגד אלימות בבית הפיקה חוברת הדרכה הסוקרת קוים מנחים לתוכניות לנשים מוכות לגבי יישום התאמות נגישות לפי דרישות החוק האמריקאי למוגבלויות וכן לגבי הגברת מידת הרגישות וההיענות מצד צוותי התוכניות הללו לצרכים של נשים עם מוגבלויות שעברו התעללות (הקואליציה הלאומית נגד אלימות בבית, 1996).

ביקורת על המחקרים בנושא התעללות ומוגבלויות:

עד לא מכבר קבלה בעיית ההתעללות בקרב אנשים עם מוגבלויות התייחסות מועטה. מחקרים מוקדמים לקו בבעיות מתודולוגיות ולא היו כמעט הגדרות הקשורות במרכיבים של ניתוחים סטטיסטיים. במיוחד הורגש חסר בהבחנה בין סוגי התעללות- התעללות רגשית, פיסית ומינית.

המחקרים השתמשו בכלים ובטכניקות סטנדרטיים. אף כי היתה התייחסות כוללת לגבי סוג ההתעללות, כמעט ולא תיעדו או חילקו לקטגוריות מקרים ספציפיים מצד התוקפים. הדוגמאות שהובאו היו בדרך כלל הטרוגניות מבחינת סוג המוגבלות, המין והגיל. הדגימה נעשתה משיקולי נוחיות כמו שימוש באנשים הנמצאים בתוכניות טיפול או כאלו שדיווחו למשטרה בניגוד לדגימה מייצגת או אקראית.

ניתוחים סטטיסטיים עוסקים בעיקר בתדירויות ומדידת הנטייה הכללית. בגלל הטרוגניות הדוגמאות, ניתוח התנסויות ספציפיות של אנשים עם מאפיינים ספציפיים (כמו התעללות מינית בקרב נשים מבוגרות עם מחלות נפש) מוליך לתת דוגמאות שהן קטנות מכדי לאפשר הליכי ניתוח מתוחכמים יותר. המחקר העדכני של המרכז לחקר נשים עם מוגבלויות ( CROWD) מתייחס לכמה מסוגיות אלו. היו בו משתנים מוגדרים היטב, התבצעה הערכה של סוגי התעללות, מתעללים, משך ההתעללות; קשת רחבה של נשים מכל ארה"ב השתתפה במדגם, כולל קבוצת ביקורת של נשים בריאות; המחקר הוגבל להגדרה של נשים מבוגרות עם מוגבלות פיסית. סוגיית תכנון ויישום מחקרים בנושא התערבות טיפולית לנשים עם מוגבלויות לא קבלה התייחסות מעבר לתצפית והעלאת השערות.

סיכום

אין עוררין על כך שבעיית ההתעללות כלפי נשים עם מוגבלויות מגיעה לממדים של מגיפה והיא רק מתחילה למשוך את תשומת לבם של חוקרים, נותני שירותים וגורמים מממנים. הפערים בספרות הם עצומים. בכל סוג של מוגבלות יש דינמיקות שונות של התעללות. לגבי נשים עם מוגבלות פיסית, ההגבלה של יכולת ההימלטות הפיסית ממצבים אלימים עומדת בניגוד חריף למצבן של נשים עם בעיית שמיעה היכולות אולי להימלט אך נתקלות במחסומי תקשורת במרבית המקומות שנועדו לסייע לנשים מוכות.

ישנם דברים המשותפים לקבוצות המוגבלויות כמו תלות כלכלית, בידוד חברתי והפגיעה בערך העצמי על בסיס היות המוגבלות גורם מקדים להתעללות. יש לבצע מחקר הכולל הקפדה על מתודולוגיה לגבי נשים עם מוגבלויות כמו עיוורון, חירשות, מחלות נפש ופיגור שכלי. במיוחד יש לתת את הדעת לגבי גורמי פגיעות הקשורים במוגבלות בניגוד לגורמים המשותפים לכלל הנשים. עלינו לדעת יותר אודות התערבות טיפולית יעילה לנשים עם מוגבלויות. נעשתה עבודה רבה לגבי נשים בכלל בתחום זה אולם אסטרטגיות מומלצות רבות אינן ברות ביצוע לגבי נשים עם מוגבלויות. רק מעט מהאסטרטגיות שברשימת התוכניות הקלאסיות לבטיחות מתאימות לנשים התלויות במתעללים בהן כדי להוציאן מהמטה בבוקר, להלבישן ולהאכילן. ישנן רק תוכניות ספורות המתייחסות ספציפית לצרכים של נשים עם מוגבלויות החוות התעללות ולכן מחקרים מבוקרים אודות התערבות טיפולית כה קשים לביצוע.

יש לבצע עבודה רבה יותר בכדי להגביר את המודעות מצד נותני השירותים הקשורים במוגבלויות כך שהם יוכלו לאתר התעללות בקרב המטופלות שלהם ויוכלו להפנותן לתוכניות המיועדות לנשים מוכות. כן יש לבצע עבודה רבה יותר בכדי להגדיל את היכולת של תוכניות לנשים מוכות כך שתוכלנה לשרת נשים עם כל סוגי המוגבלויות.

References:
Ammerman, R. T., Van Hasselt, V. B., Hersen, M., McGonigle, J. J., & Lubetsky, M. J. (1989). Abuse and neglect in psychiatrically hospitalized multihandicapped children. Child Abuse & Neglect, 13, 335-343.

Andrews, A. B., & Veronen, L. J. (1993). Sexual assault and people with disabilities. Special issue: Sexuality and disabilities: A guide for human service practitioners. Journal of Social Work and Human Sexuality, 8(2),
137-159.

Asch, A., & Fine, M. (1988). Introduction: Beyond Pedestals. In: Fine, M., & Asch, A. (Eds.) Women with disabilities: Essays in psychology, culture, and politics. Philadelphia, PA: Temple University Press.

Brown, D. E. (1988). Factors affecting psychosexual development of adults with congenital physical disabilities. Physical and Occupational Therapy in Pediatrics, 8(2-3), 43-58.

Chamberlain, A., Rauh, J., Passer, A., McGrath, M., & Burket, R. (1984). Issues in fertility control for mentally retarded female adolescents I: Sexual activity, sexual abuse, and contraception. Pediatrics, 73, 445-450.

Merkin, L., & Smith, M. J. (1995). A community based model providing services for deaf and deaf-blind victims of sexual assault and domestic violence. Sexuality and Disability, 13(2), 97-106.

National Coalition Against Domestic Violence. (1996). Open minds, open doors: Technical assistance manual assisting domestic violence service providers to become physically and attitudinally accessible to women with disabilities. Denver, CO: National Coalition Against Domestic Violence.

Nosek, M.A. (1996). Sexual abuse of women with physical disabilities. In D. M. Krotoski, M. A. Nosek, & M. A. Turk (Eds.), Women with physical disabilities: Achieving and maintaining health and well-being. (pp. 153-173). Baltimore, MD: Paul H. Brookes.

Nosek, M.A. (1996). Wellness among women with physical disabilities. In D. M. Krotoski, M. A. Nosek, & M. A. Turk (Eds.), Women with physical disabilities: Achieving and maintaining health and well-being. (pp. 17-33).
Baltimore, MD: Paul H. Brookes.

Nosek, M.A., Howland, C.A., & Young, M.E. (1998). Abuse of Women with Disabilities: Policy Implications. Journal of Disability Policy Studies 8 (1,2), 158-175.

Nosek, M.A., Rintala, D.H., Young, M.E., Howland, C.A., Foley, C.C., Rossi, C.D., & Chanpong, G. (1995). Sexual functioning among women with physical disabilities. Archives of Physical Medicine and Rehabilitation, 77, (2),
107-115.

Ontario Ministry of Community and Social Services. (1987). Disabled women more likely to be battered, survey suggests. The Toronto Star, April 1, F9 Ridington, J. (1989). Beating the "odds": Violence and women with
disabilities (Position Paper 2). Vancouver: DisAbled Women's Network: Canada.

Sobsey, D., Wells, D., Lucardie, R., & Mansell, S. (Eds.) (1995). Violence and disability: An annotated bibliography. Baltimore, MD: Paul H. Brookes.

Sobsey, D., & Doe, T. (1991). Patterns of sexual abuse and assault. Sexuality and Disability, 9(3), 243-260.

Welbourne, A., Lipschitz, S., Selvin, H., & Green, R. (1983). A comparison of the sexual learning experiences of visually impaired and sighted women.
Journal of Visual Impairment and Blindness, 77, 256-259.

Young, M.E., Nosek, M.A., Howland, C.A., Chanpong, G., Rintala, D.H: (1997)
Prevalence of abuse of women with physical disabilities. Archives of Physical Medicine and Rehabilitation Special Issue. 78 (12, Suppl. 5) S34-S38 (Rev. 2/10/98)

VAWnet is a project of the National Resource Center on Domestic Violence 800-537-2238 TTY 800-553-2508 Fax 717-545-9456.


הזיני כתובת אימייל וקבלי מאיתנו עדכונים שוטפים
הצטרפי אלינו, זה פשוט.
תמורת מאה ש"ח בלבד תקבלי מנוי לידיעון הרבעוני של האגודה, הנחות והטבות נוספות.