בריאות הנשים בישראל
מדיניות בריאות
שירותי בריאות לנשים
נערות
גינקולוגיה
הריון ולידה
פוריות
אמצע החיים
נשים מעל שישים
בריאות הלב
בריאות הנפש
בריאות העצם
בריאות השד
בריאות בעבודה
בריאות השלפוחית
רפואה משלימה
נשים עם מוגבלויות
איכות הסביבה ובריאותך
דימוי הגוף
מחקר
ספרים
קישורים
שאלות ותשובות
גיליונות אלקטרונים
אירועים ופעילויות
אורח חיים בריא
אמצעי מניעה

שלח הכתבה לחבר   |   גירסה להדפסה   |   למעבד תמלילים

דעה אחרת: מפגש "נשים קוראות ללדת", יולי 2001

כינוס "נשים קוראות ללדת" למען חופש הבחירה בלידה, שהתקיים ב- 27.7.2001

ערכה נירית שפירא, "נשים קוראות ללדת" (במאית טלויזיה ואמא לרועי)

"אני מאמינה שידע הוא כוח ושלנשים חייבת להיות זכות בחירה, מאמינה שעל כולנו להיות סובלניות כלפי כל בחירה שהיא" אמרה רונית לב ארי, מנהלת הרשות לקידום מעמד האשה במשרד ראש הממשלה במפגש הייסוד של "נשים קוראות ללדת, למען חופש בחירה בלידה" לב ארי היתה אחת מתוך דוברים רבים שהביאו לאולם של 180 איש, מכל הארץ, מסר של לידות אחרות. היא הבטיחה להירתם למען הקמת מרכזי לידה והנחלת חופש הבחירה ללידה.

הארוע שהופק כולו בידי מתנדבים (בעיקר מתנדבות) ריכז אנשים דעתנים רבים. ראשוני הדוברים הציגו את המסלול שהעמיד את "נשים קוראות ללדת" על הרגליים, בעקבות סדרת הכתבות שפורסמה בירחון "הורים וילדים" על המצב העגום של הלידות בישראל וסגירת בית החולים משגב לדך שיצרה חלל גדול אצל היולדת הישראלית האסרטיבית שרצתה כי רצונה יכובד ואיש לא ייקח ממנה את התינוק לאחר הלידה.

צעקתן של היולדות (אלו שנתקלו במערכת אטומה ואלו שהתקרבו לסוף החודש התשיעי ושאלו היכן נלד) נשמעה. הוחלט לפעול בשלושה מישורים: פוליטי (הפרדת מענק לידה ממקום לידה והקמת מרכזי לידה), פורום מרכזי לידה (עריכת תוכנית פעולה ואיסוף מחקרים על מרכזי לידה קיימים בעולם) ופורום תקשורת שאחת מפעולותיו הייתה הפקת אירוע הפתיחה.

במפגש התבשרו הנוכחים על הפיכת התנועה לעמותה שפועלת להעצמת נשים ולקידום הייעדים שכוללים אימוץ המלצות אירגון הבריאות העולמי לתנאים המאפשרים לידה ידידותית ליולדת ולילוד, מיסוד לידות הבית, פתיחת מרכזי לידה, פעילות למען שיפור הסיעוד המיילדותי בבתי חולים, מתן אפשרות לנשים לבחור היכן תלדנה, מי יהיו המלווים, מה יהיה אופי הלידה וכמובן האם התינוק יישאר איתן או לא. פתיחת מרכזים לתמיכה בתקופה שלאחר הלידה ועוד.

דיאנה אידלמן קרת, מקימת בראשית שירות תמיכה להורים, דיברה על חיבור הידע הטבעי הקדום עם היכולת המדעית תוך שהיא מספרת על מפגשה עם אתיופיות שרק הגיעו ארצה והיו מסוגלות לדעת מתי בדיוק תלדנה מתוך חיבור מופלא לגופן ויכולת לקרוא את סימניו ואת העובר. אידלמן קרת: "נשים אלו עברו קורס הכנה ללידה בבית חולים כיוון שעם הגיען לחדרים עמוסי הטכנולוגיה הן כה נלחצו שלידותיהן נעצרו... הרפואה הגברית/המודרנית עונה על הצורך החשוב ביותר של חיים ולא מוות בלידה, אך בעידן שלנו, כשאנו כורעות ללדת, אנחנו פונות לרפואה גברית זו ומבקשות רפואה אנושית, רפואה אשר תכלול את קול האשה שהוא כמעט בלתי נשמע בכל כך הרבה מקומות בעולם."

אידלמן קרת כמו רונה רענן שפריר עורכת "הורים וילדים" דיברה על היולדת שלא מודעת לכוחה ולאפשרויות שעומדות בפניה וחיזק עמדה זאת ד"ר ראובן לוינסקי, פריאנטולוג, מומחה בהריונות בסיכון גבוה אשר פרש זה עתה מעבודתו בת עשרים השנה בבית החולי בני ציון-רוטשילד במחאה על ההתנהגות היהירה כלפי נשים בזמן הלידה. לוינסקי סיפר כיצד עמיתיו נוהגים להגיע בבוקר לחדר בו שוכבות נשים הרות, לבצע בדיקות וגינליות ולפקוע מי שפיר כדי "לזרז את העסק". "בנוף זה הייתי חריג" סיפר: "כאשר רק בדקתי מה שלומן של היולדות והתבוננתי במוניטור, מודע ליכולתה המופלאה של היולדת ללדת ולעובדה שהתערבות רפואית לרוב לא נחוצה. מטרתי היתה להעלות חיוך על שפתיהן של היולדות גם כאשר נקראתי לטפל בסיבוכים בשעת הלידה."

לוינסקי הזכיר את התנוחה בה יולדות כיום מרבית הנשים המערביות בשוכבן על גבן ברגליים מפוסקות. "מדוע ליילד בתנוחה מגוחכת זו? מכיוון שאבר המין של הנשים נמצא בגובה פניו של הרופא והוא אינו צריך להתכופף?" תהה והזכיר כי מחקרים מוכיחים יעילות לתנועתיות בלידה, את העובדה שאין צורך להחזיק נשים בצום ושיש לאפשר להן לשתות ולאכול קלות, עובדה שככל הנראה אינה ידועה במרבית בתי החולים וכו. המשיכה וחיזקה את דבריו דבי גדל בר מיילדת מתל-השומר אשר הציגה מחקרים לגבי יעילותה של התנועתיות, יעילות ניטור שאינו רציף, חוסר הצורך בחיתוך חיץ אוטומטי ותמיכה של מים בתהליך הלידה.

מרים שיבלי, מפקחת אגף היולדות, בית החולים נצרת (האנגלי) הציגה מסמך שהפיק בית החולים המאפשר ליולדת לדעת מהן האפשרויות העומדות בפניה ולציין מה רצונה עוד לפני הגיעה ללידה והוכיחה כך שחדר הלידה יכול לתמוך ביכולת הבחירה של היולדת. אחראית חדר לידה בנהריה, המיילדת רות ביטון הציגה מודל לתיקשורת אמפטית אותו פיתחה והנחילה לצוות. המיילדות זיהו מסרים שליליים בהן נהגו להשתמש כמו "את לא לוחצת מספיק חזק" או "מה את צורחת". הבינו כי אלו מחלישות את היולדת ולמדו לתת חיזוקים מעצימים. מיכל בונשטיין, מיילדת ומדריכת קורסי מיילדות לתמיכה בלידה טבעית, הציגה את המנטרה השגורה בפי יולדות המבקשות הכוונה לפני הגיען לבית החולים: "תלוי על מי את נופלת". פעמים רבות המיילדות מופתעות מבקשותיה של האישה רק מכיוון שמעולם לא נתקלו, למשל בלידה בכריעה. הן שמעו על כך אבל זה נראה להן משהו מהאגדות ואינן יודעות כיצד לתמוך בלידה כזו. מאידך לפעמים מגיעה לחדר הלידה יולדת שעוד לפני שקיבלה צירים דרשה אפידוראל ויש לתמוך במקום בו היא נמצאת. בונשטיין העבירה מסר ליולדות: "המיילדות זקוקות אף הן לתיקשורת אמפטית. העצימו את המיילדות והן תעצמנה אתכן."

סימה שיק, מיילדת מבית החולים מאיר הציגה את התהליכים שעובר בית החולים המודע לדרישה שעולה מהציבור לאפשר תהליכים טבעיים. עוד דיברו מיילדת לידות הבית הוותיקה, אילנה שמש על בטיחותן של לידות הבית ליולדות בסיכון נמוך, שמש הפריכה מיתוסים באשר ללידות הבית וטענה כי גם בהולנד אין אמבולנס המחכה לכל יולדת מחוץ לבית וכי תוצאות המחקרים מהעולם מעידים כי ליולדות בסיכון נמוך בהערכות מתאימה, הבית אינו מקום פחות טוב מבית החולים, ללידה.

המיילדת לסלי וולף (רוטשילד) הציגה תוכנית למרכזי לידה תוך שהיא מציינת את ייתרון שעולה ממרכזי הלידה הפעילים בעולם המאפשרים חופש בחירה, בטיחות, משיגים שביעות רצון גבוהה של יולדות וחוסכים כסף למדינה (לידות קצרות יותר, פחות התערבויות, פחות עלות רפואית -ציוד, רופאים). וולף התייחסה לחווית הלידה הרכה, החדר הביתי בו מתקיימים הלידה והשהות לאחר הלידה ואת האווירה האוהבת בה עטופים הילוד, היולדת וייתר המלווים. זאת למול קבלת הפנים של העובר בבתי החולים רבים אשר כפי שציינה מיילדת הבית רונית קופליס, תחת שהות מיידית ורציפה בידיה האוהבות של האם, מופרד לרוב מאימו, נשטף תחת זרם מים חזק ומקבל טיפולים שונים, לרוב מבלי שניתן על כך הסבר להוריו. קופליס: "הילד מובל אחר כבוד לתינוקיה לצווח תחת אורות פלורסנט בוהקים יחד עם אחיו הרעבים לשד, תוך שהוא מקבל מסר תת הכרתי שהעולם אכזר ושעליו לדאוג לעצמו כי אין מי שידאג לו."

על חשיבות התמיכה בלידה ומשמעות התמיכה המקצועית הרציפה של הדולה, דיברה גילה רונאל המעבירה קורסי הכנה ללידה ומכשירה תומכות לידה: "מספר מחקרים מעולים מלמדים כי נוכחות של אישה תומכת, המכונה דולה ומשמשת לאם היולדת כעין "אמא", מפחיתה את האורך הממוצע של הלידה מהקבלה ועד להגחתו של התינוק מ19.3 שעות ל-8.8 שעות. נוכחות הדולה הביאה לידי כך שהאם תהיה ערה יותר לאחר הלידה, כך שתוכל ללטף יותר את תינוקה ולדבר אליו".

איריס יוטבת ממקימות "דרך-אם" דיברה על הצורך בשיתוף פעולה עכשיו (ראשי תיבות של המילה שפע) בין גברים לנשים, אשר הלידה היא מרגעי השיא שלו.

קטעים מסיפורי לידות הקריאה נועה ברקת עיתונאית וסופרת אשר התייחסה לחווית האחדות הנשית בלידה. חמוטל שור זימרה ביצעה שיר לידה שהולחן במיוחד לכבוד הארוע ודר' מירה ליבוביץ מומחית לרפואת המשפחה ורפואת הנקה דיברה על הנקה כפי שהיא מתחברת לזכותם של ההורים להיות מעורבים בכל שלב של הטיפול בתינוק שזה עתה נולד.

בסיום הארוע התבצעה עבודה בקבוצות עבודה קטנות. הוחל בתיכנוני הפנינג גדול שיעביר את מסרי התנועה לציבור הרחב, הועלו רעיונות למחקרים בנושא והוצעו דרכים להמשך הפעילות.

הארוע הופק בחסות הירחון "הורים וילדים", כמו כן הדפיסו "ג'ונסון & ג'ונסון" מדבקות לרכב המפיצות את קיום הפעילות ומי עדן סיפקו שתיה. את הארוע כיבדו בנוכחותן גם חברת הכנסת תמר גוזנסקי, עורכת הדין אלה גרא העומדת בראש שדולת הנשים ועורכת הדין מיכל בראון נציגת נעמת. אירגונים אלו יחד עם האירגון לקידום בריאות נשים ואם לאם הכריזו על תמיכה ברעיונות הקבוצה. נעמת סיפקה עד כה תא קולי ותמיכה בפעילות הפוליטית. שיתוף פעולה נוסף ייבחן בימים הקרובים.

אסיים בציטוטים מדברי רענן שפריר ואידלמן קרת. רענן שפריר: "אני מעדיפה לחשוב שהסיפור שלנו כאן הבוקר לא נשען עוד לא על הכעס וגם לא על ההדחקה. אדריאן ריץ', שכתבה את "ילוד אשה" בשנות ה- 70 סבורה שהאמהות היא כוח נשי, היא עוצמה - וככזו יכולה לבוא לידי ביטוי אישי אך גם חברתי. ריץ' כותבת: "כל עוד הלידה נותרת חוויה של מסירה סבילה של מוחותנו וגופנו לסמכות ולטכנולוגיה גבריות, לא נוכל ליצור שינוי אמיתי.. בעולם הזה נשים יצרו חיים חדשים באמת, כאשר הן ילדו לא רק ילדים, אלא גם חזונות וחשיבה הנחוצים כדי לכלכל, לנחם ולשנות את הוויה האנושית". אדריאן רי'ץ הינה אם ופמיניסטית.

היא מבטאת את חרותה באמצעות אמהותה, ולא מכחישה את חשיבות האמהות והלידה לחייה כאדם יוצר וחושב. המעשה שאנו עושות כאן, כרגע, הינו מעשה פמינסיטי, משום שאנו מבטלות את הפער שבין המרחב האישי למרחב החברתי והציבורי. במלים אחרות, אני מאמינה שכל אחת מאיתנו כאן כאשה, כאם וכאם לעתיד, מבקשת לזכות באופן לגמרי אישי, בחופש הבחירה בלידה שלה. כל אחת מאתנו חושבת על עצמה, ועל הילדים שנולדו לה ויוולדו לה. אבל אנחנו כאן גם מתוך רצון אמיתי לעשות שינוי במרחב הציבורי. מתוך אמונה שכל ילד שיוולד בתנאים לא אלימים, יאפשר לחברה שלנו להיות אלימה פחות. " אידלמן קרת:" שלא במכוון ומתוך דאגה אמיתית לחיי העוברים והאמהות, הרפואה הוציאה את האהבה מהתרחשות הלידה. הגיע הזמן, שאנו הנשים, נחזיר אותה אליה. כמו שבקיבוצים, הרחיבו את החדרים כדי להכניס את הילדים לישון בבית, כך גם בתי החולים והממשלה יכולים למצוא פתרונות להכיל את הצרכים האנושיים והאוהבים שלנו ברגעים המשמעותיים ביותר של חיינו. אז נוכל כולנו להסתכל על המעשה הנפלא של הבריאה. ונראה כי טוב".


הזיני כתובת אימייל וקבלי מאיתנו עדכונים שוטפים
הצטרפי אלינו, זה פשוט.
תמורת מאה ש"ח בלבד תקבלי מנוי לידיעון הרבעוני של האגודה, הנחות והטבות נוספות.