ד"ר חנה גילאי-גינור, פסיכולוגית קלינית   לידתו של תינוק היא אירוע חיים מרכזי ומורכב לאם לאב ולתינוק. בתקופה שאחרי הלידה האם עוברת תהפוכות בגופה, בעולמה הפנימי, ביחסיה עם משפחתה ובקשריה החברתיים והמקצועיים. המציאות של הסתגלות לאמהות הינה מרובת תביעות. מחד, מצבה הגופני ירוד ובלתי יציב בשל תנודות הורמונליות חריפות, תשישות גופנית מההיריון והלידה ועייפות, ומאידך, בניית קשר רגשי מיוחד עם התינוק, בו היא מנסה להבין את צרכיו ולהיענות להם. האישה בדרך כלל מגיעה לאמהות עם ציפיות "ורודות", הנשענות על מיתוס האמהות שהבטיח לה שמחה, התאהבות מיידית בתינוק וחיי משפחה מאושרים. לנוכח המיתוס הזה, קשה לה להשלים עם רגשות שליליים טבעיים המתעוררים בה כמו חוסר אונים, חרדה, חוסר חשק מיני, קושי לטפל בתינוק. המצב החדש בו האם והאב בונים יחסים קרובים וחמים עם תינוקם ומגבשים את זהותם כאם וכאב מעורר בדרך-כלל הדים מיחסיהם המוקדמים עם הוריהם. לא פעם הדים אלו אינם מעובדים והם מפריעים בטיפוח הקשר עם התינוק. בעקבות גורמי לחץ אלה וכביטוי להם שכיחים בתקופה זו שינויים במצב הרוח. השינויים הקלים קורים במהלך השבועיים הראשונים ונקראים "בייבי בלוז " או "דכדוך אמהי" (maternal blues  or baby blues) מדובר בתופעות של בכי בלתי נשלט, רגישות יתר, קשיי שינה וחרדה המתרחשות אצל 50%- 80% מהיולדות. תופעות אלו חולפות בדרך כלל אחרי מספר ימים או אפילו מספר שעות. התנודות החמורות יותר במצב הרוח  נחשבות הפרעות.  נכללות בהן ההפרעה השכיחה "דיכאון לאחר לידה" וההפרעה הנדירה והחמורה  "פסיכוזה לאחר לידה".  בנוסף להפרעות במצב הרוח ישנן גם הפרעות חרדה שונות כגון  "הפרעת סטרס פוסט טראומאטית" .   "פסיכוזה לאחר לידה" ההפרעה הרגשית החמורה ביותר היא "פסיכוזה לאחר לידה", שהיא מחלת נפש נדירה. היא פורצת בדרך כלל בפתאומיות בסמוך מאד ללידה . שכיחות המחלה  היא  אישה אחת או שתיים מתוך אלף יולדות. האישה סובלת מנתק מהמציאות המתבטא בהתנהגות מוזרה ובתופעות של הלוסינציות (מראות שווא), דלוזיות( מחשבות שווא) , דיכאון עמוק  ומניה. הטיפול במחלה מחייב פנייה דחופה אל פסיכיאטר לצורך מתן עזרה מיידית, שכן אין שום דרך להתגבר על כך לבד. בדרך כלל, אך לא תמיד האישה נזקקת לאשפוז.      "דיכאון לאחר לידה"  (POSTPARTUM DEPRESSION )    מדובר בנשים הסובלות בעצמות שונות מדיכאון שאינו פסיכוטי. התגובה מתרחשת אצל  10%-15% מהיולדות ובארץ השכיחות אף גבוהה יותר. הדיכאון פורץ בעיקר בתקופת השבועות 6-12 אחרי הלידה ובמספר קטן של מקרים הוא פורץ עד שנה אחרי הלידה. אמנם רק אצל שליש מהאמהות הסובלות מדיכאון,  הדיכאון חריף, אך גם כשהוא קל הוא מחייב התייחסות. לא מדובר במחלת נפש אלא בתסמונת המורכבת מסימפטומים רבים ושונים אצל כל אישה .    המאפיין את הדיכאון הפורץ אחרי הלידה הוא קשר הגומלין בינו לבין התפתחות היחסים של האם עם התינוק. כלומר, הדיכאון משפיע ומושפע מהיחסים עם התינוק. למשל, כשההתרגלות ההדדית בין  התינוק והאם מלווה בקשיים, כגון קשיים בהנקה, האם עשויה לחוש עצב על שאינה ממלאה את תפקידה החדש בהתאם לציפייתה.     המודעות לגבי הקשיים הרגשיים של נשים אחרי לידה החלה לצבור תאוצה ב- 30 השנים האחרונות. באופן הדרגתי מאד הממסד הרפואי החל להפנות את תשומת ליבו לנושא. בעקבות עלית המודעות הציבורית, נשים חשות בטוחות יותר לספר את סיפורן. כך חשפה לאחרונה כוכבת הקולנוע המפורסמת ברוק שילדס את התמודדותה עם דיכאון לאחר לידת ביתהDOWN CAME THE RAIN   (2005). בכך היא תרמה רבות להגברת המודעות הציבורית. מה הם הסימפטומים האפשריים של אישה הסובלת מדיכאון? היולדת נמצאת במצב רוח מלנכולי מתמשך עם תחושת ייאוש, חוסר אונים וחוסר תקווה. היא אינה שמחה ואינה נהנית מהקשר עם תינוקה, היא תשושה גם לאחר שינה רבה או סובלת מקשיי שינה, אינה מגלה עניין במין, תאבונה ירוד או שהיא בעלת תיאבון יתר, ויש לה קשיי ריכוז. לעתים היא מוטרדת ממחשבות מפחידות בקשר לעצמה,  לתינוק או לבני משפחה אחרים. היא חשה בושה ואשמה בתפקודה כאם וכבת זוג ולעתים היא מפחדת להישאר לבד בבית ועשויה להגיע עד מצב של פאניקה. שעות קשות במיוחד הן שעות הערב והלילה . אם האישה חושבת מחשבות על פגיעה בעצמה או בתינוקה, חשוב שתשתף אדם קרוב, אחות טיפת חלב או רופא. לפעמים הדיכאון אינו מתבטא במצב רוח דיכאוני, אלא מוסווה בסימפטומים אחרים כגון כאבי ראש, חרדה, רגזנות, פחדים, התנהגות כפייתית או אי-שקט מוטורי. הסימפטומים הגופניים המאפיינים כל דיכאון - עייפות, שינויים בתאבון, כאבי ראש - עלולים להטעות את האישה והסובבים אותה כולל את אנשי הבריאות. כאשר האם סובלת מדיכאון התינוק עשוי להגיב על מצבה הרגשי.  התינוק עשוי להימנע מלהתבונן באדם המטפל בו,  עשוי לצמצם את ההבעה הרגשית שלו, לעיתים סדר היום שלו בלתי צפוי ולעיתים קשה מאד להרגיעו או לנחמו. התסמונת של "דיכאון אחרי לידה" נגרמת כתוצאה משילוב של גורמים פיזיולוגיים וגורמים פסיכו-חברתיים. יש נשים המועדות יותר להגיב בדיכאון על השינויים ההורמונאליים החריפים הקורים אחרי הלידה. למרות המחקר הרב בנושא, טרם נמצא פרופיל הורמונאלי לנשים הסובלות מדיכאון אחרי הלידה. לעומת זאת,  נשים עם היסטוריה אישית או משפחתית של דיכאון או הפרעת חרדה מועדות לסבול מדיכאון אחרי לידה. גם נשים שעברו טיפולי פריון ונשים שמצבן הבריאותי ירוד נמצאות בקבוצת סיכון. גורמי סיכון אחרים הם חוסר תמיכה רגשית מבן הזוג ומהאנשים הקרובים; העדר בן זוג; מצוקות חיים שונות; מותו של אדם קרוב; יחסים מתוחים ובעייתיים של האישה עם אמה. הסימפטומים של דיכאון משפיעים על יכולתה של האם לטפל בתינוק, למשל, אם שסובלת מקשיי ריכוז תתקשה להחליט אפילו החלטות פשוטות, למשל לאן ללכת לטייל עם התינוק. כשהאם מדוכאת היא מתקשה להיות פנויה וזמינה רגשית לצרכיו ולניסיונותיו להשיג את תשומת לבה. הנאתה מהתינוק נפגמת והתקשורת אתו מצומצמת ונטולת התנסויות משחקיות שמחות שהן כה חשובות להתפתחותו.  ככל שהדיכאון עמוק יותר, השפעתו על התפתחות התינוק ממושכת יותר. מהמחקרים העדכניים התברר כי כאשר האם הדיכאונית סובלת גם  מגורמי תחלואה נוספים כמו הפרעת אכילה, התמכרות, תנאים חברתיים וכלכליים קשים, השפעת הסימפטומים הדיכאוניים על התינוק תהיה חמורה. לעומת זאת, במצב בו אין גורמי תחלואה נוספים , הרי שיחסים  חמים של התינוק עם אביו ודמויות תומכות אחרות עשויים לרכך את השפעת הדיכאון עליו.   התמודדות האב עם דיכאון האם היא אתגר עבורו ועבור משפחתו. גם המערכת הרפואית והחברתית נדרשות לסייע אך לא תמיד העזרה המתאימה ניתנת בעיתה.ראוי להדגיש כי גם אבות סובלים מ"דיכאון אחרי לידה" בעיקר בין החודש השלישי לחודש השישי אחרי הלידה ובשכיחות דומה לשכיחותה אצל האמהות.   הטיפול ב "דיכאון אחרי לידה" לעתים התופעות של דיכאון אחרי לידה חולפות מעצמן, אך במקרים רבים בלא טיפול המצב עלול להחריף. תנאי ראשון לטיפול בבעיה הוא שאישה לא תתבייש בכך שאינה מאושרת מהחיים עם תינוקה, שכן אז תוכל לשתף ברגשותיה את בן- זוגה, חברה, אחות טיפת חלב או רופא משפחה. תנאי שני הוא שהמערכת הרפואית תהיה קשובה למצב הרגשי של האם והאב ולא רק למצבם הגופני. ידוע כי נשים מעדיפות לפנות בנושא זה  אל רופא המשפחה ואל רופא הנשים שלהן ונמנעות מלפנות אל אנשי בריאות הנפש. הדבר נובע כנראה מהתייחסותן אל קשייהן הרגשיים כאל תופעה נורמלית שהיא חלק מהאמהות. מצב זה מחייב הכשרה וטיפוח המודעות של הרופאים לגבי הקשיים הרגשיים של נשים אחרי הלידה.       לעומת הצורך בשיפור ההכשרה של רופאים בנושא זה, הרי שבעקבות תכנית של משרד הבריאות הולכת וגוברת כיום המודעות של אחיות טיפת-חלב לצרכים של נשים אחרי לידה.   לעתים שיחות עם אחות טיפת חלב בעלת אוזן קשבת מרככות את הקשיים ועוזרות לאישה להתגבר על חרדותיה. יש נשים הזקוקות לשיחות טיפוליות עם פסיכולוג או עובד סוציאלי כדי להתגבר על הקשיים שהתעוררו בהסתגלות לאימהות. כשהדיכאון חריף נעזרים גם בטיפול תרופתי. טיפול תרופתי יעיל מקצר בדרך כלל את זמן ההחלמה ומסייע לאם לבנות קשר מהנה וטוב עם תינוקה. אפשר לפנות למרפאות בריאות הנפש או למרפאות המטפלות בגיל הינקות. כמה בתי חולים ברחבי הארץ פתחו לא מכבר מרפאות לגיל הינקות המתמחות בטיפול בתינוק ובהורים מתקופת ההיריון עד גיל שלוש. ההורים יכולים לפנות למרפאות אלה:   מרפאה לגיל הינקות, קופת חולים כללית, רחוב אורלונסקי 8, פתח תקווה, טל' 03-9331927 מרפאת אם-תינוק, בית החולים איכילוב , תל אביב, טל' 03-697407 שש השנים הראשונות, מרפאת ילדים ונוער, מרכז בריאות הנפש, צפת, טל' 04-6828086 מרפאת הגיל הרך, תל אביב, מרפאה לבריאות הנפש של קופת חולים כללית, צבי 9, רמת חן, טל' 03-5720847 מכון להתפתחות הילד, קופת חולים כללית, חבצלת 2, כרמיאל, טל' 04-9905763 מניעה למרות שעדיין לא ידוע על דרך למנוע דיכאון אחרי לידה , הרי שהיערכות למגוון הרגשות שהאישה עשויה להרגיש אחרי הלידה והכנת מסגרת תומכת לתקופה זו, יכולה להקל. אם במהלך ההיריון מערכת היחסים בין בני הזוג אינה טובה וקרובה, כדאי שינצלו תקופה זו כדי ללבן את קשייהם בעזרת איש מקצוע. אם במהלך ההיריון האישה חשה דיכאון, חשוב שתפנה לטיפול. אם האישה יודעת שהיא בקבוצת סיכון, למשל כאשר בהיסטוריה האישית או המשפחתית שלה יש דיכאון, מומלץ שתפנה לטיפול או תדווח על כך לאחות טיפת חלב. השתתפות בקבוצת תמיכה אחרי לידה או בקבוצת הדרכה לאימהות יכולה להקל את הסתגלותה של האישה לאימהות. במספר ערים החל להתפתח סיוע התנדבותי לאמהות בהריון ואחרי לידה. בולטת במיוחד תכנית "אם לאם" של המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. טל. 02-5833572 בהשראת תכנית זו נפתחה גם ברמת השרון תכנית "אם לאם" בסיוע העירייה            טל. 052-2994870   מקורות מומלצים:   ויניקוט.ד.ו. התוודעות לתינוקך. ב: הילד, משפחתו וסביבתו. תל-אביב: ספרית פועלים, 1988 (1957). עמ' 16-20. גוטליב-רגב, מ. פתאום הורים. תל אביב: זמורה-ביתן, 1998. פיג'ס, ק. החיים אחרי הלידה: מה שאפילו חברותייך לא יספרו לך על האמהות. תל-אביב: מודן, 1999 (1998). קרון, ת. נשים ורודות. תל-אביב: עם-עובד, 1989. סטרן, ד.נ., ברושווילר-סטרן,נ. עם פרילנד,א. הולדתה של אם: השפעת הלידה על האישה תל-אביב: מודן ,2000 (1998). רפאל-לב, י. הריון: העולם הפנימי. תל-אביב: זמורה ביתן, 1993