בריאות הנשים בישראל
מדיניות בריאות
שירותי בריאות לנשים
נערות
גינקולוגיה
הריון ולידה
פוריות
אמצע החיים
נשים מעל שישים
בריאות הלב
בריאות הנפש
בריאות העצם
בריאות השד
בריאות בעבודה
בריאות השלפוחית
רפואה משלימה
נשים עם מוגבלויות
איכות הסביבה ובריאותך
דימוי הגוף
מחקר
ספרים
קישורים
שאלות ותשובות
גיליונות אלקטרונים
אירועים ופעילויות
אורח חיים בריא
אמצעי מניעה

שלח הכתבה לחבר   |   גירסה להדפסה   |   למעבד תמלילים

בריאות ורווחה של נשים בישראל - תקציר ממצאי סקר ארצי

רויטל גרוס ושולי ברמלי-גרינברג

ג'וינט - מכון ברוקדייל נובמבר 2000

בישראל, כבמדינות אחרות, גוברת בשנים האחרונות ההתעניינות בבריאותן וברווחתן של נשים וזאת, על פי ההגדרה הרחבה הרווחת של בריאות כמצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית. כמו כן, גוברת ההכרה בצורך להתייחס בצורה שונה לבריאות של נשים ושל גברים, לגבי מיגוון רחב של מחלות, וגוברת המודעות לצורכי הבריאות הייחודיים לנשים, הנובעים מהבדלים ביולוגיים וחברתיים בין המינים.

בדוח זה מוצגים ממצאיו של סקר ארצי, שנערך במטרה לאסוף בפעם הראשונה בישראל, נתונים מקיפים על מצב הבריאות והרווחה של הנשים ועל ההתנסויות שלהן במערכת הבריאות, וכן, לזהות גורמים המשפיעים על בריאות הנשים ועל רווחתן. ממצאי המחקר יתרמו לידע על נשים בישראל, ויסייעו לקובעי המדיניות להביא לשיפור במצב הבריאות והרווחה שלהן, וכן לתכנון שירותים שיענו על צורכיהן המיוחדים.

הסקר נערך בשתוף עם The Commonwealth Fund בארצות הברית (להלן הקרן) ובמימונה. אנשי הקרן ערכו במקביל סקר בקרב נשים בארצות הברית. אוכלוסיית המחקר בישראל כללה את כל הנשים הבוגרות מגיל 22 המתגוררות במדינה באופן קבוע. שאלון הסקר בישראל התבסס על שאלון המחקר שפותח בקרן, אך הותאם למערכת הבריאות הישראלית, לאחר שתורגם לעברית, לערבית ולרוסית. הראיונות נערכו בטלפון בחודשים ספטמבר ואוקטובר 1998. בסך הכל רואיינו 849 נשים, שיעור ההיענות הגיע ל- 84% .

הדוח מתמקד בממצאי הסקר שנערך בישראל, תוך השוואה למימצאים נבחרים מהסקר בארצות הברית. הדוח מתייחס להיבטים שונים: יחסי הגומלין בין הרופא המטפל לבין המטופלת, חינוך לבריאות, נגישות שירותי הבריאות, מצב הבריאות ובריאות הנפש, אלימות נגד נשים וטיפול בקרובי משפחה חולים ומוגבלים. הניתוח ההשוואתי בין נתוני ארצות הברית לנתונים מישראל מאפשר קבלת פרספקיבה רחבה יותר להבנת הממצאים, למרות המגבלות הידועות של השוואות בין לאומיות. להלן עיקר הממצאים:

הקשר עם הרופא הקבוע

בישראל, רוב המרואיינות (82%) ציינו כי יש להן רופא או רופאה ראשוניים קבועים, שאליהן הן פונות בדרך כלל כשהן חולות או זקוקות לעצה רפואית. בישראל למחצית מהנשים יש רופאה-אישה (49%), בעוד שבארצות הברית רק לרבע מן הנשים יש רופאה-אישה. עם זאת, בולט השיעור הנמוך של הנשים הערביות בישראל שדיווחו כי הן מטופלות ע"י רופאה (8%) . באופן כללי, הערכתן של הנשים את הטיפול שהן מקבלות מרופאן היא גבוהה, אולם היא נמוכה מההערכה שניתנה לרופא המטפל בארצות הברית. גיל מבוגר מ- 65 משפיע באופן עצמאי וחיובי על ההערכה גבוהה של הרופא המטפל, לעומת שפת דיבור ערבית המשפיעה באופן עצמאי ושלילי. השיעור הנמוך של נשים רופאות וההערכה נמוכה יחסית שניתנה לרופא המטפל בקרב דוברות הערבית, מעוררים צורך לבדוק לעומק את הקשר הסיבתי בין המשתנים הללו. נראה, שבחברה מסורתית היעדר נשים רופאות יכול להשפיע על טיב הקשר עם הרופא, ואם כך, ייתכן שיש צורך בהגדלת שיעור הרופאות דוברות הערבית.

ביקור אצל רופא נשים

רוב הנשים בישראל (77%) נוהגות לבקר אצל רופא נשים (גניקולוג), לעומת 55% בקרב הנשים בארצות הברית. כ- 40% מהנשים בישראל ענו שהן מעדיפות רופאת נשים, אולם רק כמחצית מהמעדיפות רופאת נשים מטופלות בפועל ע"י רופאת נשים. ממצאים אלה מעלים את השאלה כיצד ניתן להגדיל את היצע רופאות הנשים. נשים בישראל שאינן מבקרות אצל רופא נשים מתאפיינות בגיל מבוגר מ- 55 , בהשכלה נמוכה יחסית, בשפת דיבור רוסית או ערבית ובהערכת מצב בריאותן כגרוע.

חינוך לבריאות

ממצאי הסקר מלמדים על שיעורים נמוכים של נשים שדיווחו כי שוחחו עם רופא בנושאי קידום הבריאות, במיוחד בהשוואה לנתונים מארצות הברית. למשל, למרות שאחוזי המעשנות והסובלות מעודף משקל דומים בשתי הארצות, 12% מהנשים הישראליות דיווחו שהרופא שוחח איתן על עישון לעומת 30% מהנשים האמריקאיות. 28% דיווחו על שיחה על תזונה ומשקל, לעומת 45% בקרב האמריקאיות. 22% דיווחו על שיחה על פעילות גופנית, לעומת 48% מהאמריקאיות. בנושאים הנוגעים להתנהגויות סיכון, שיעור הדיווח אף נמוך עוד יותר. 3% בלבד מהנשים הישראליות דיווחו על שיחה בנוגע לשימוש באלכוהול, 3% בנוגע למחלות מין, 2% בנוגע לנושאי בטיחות או אלימות בבית, לעומת 22%, 15%, ו - 8% בהתאמה מהאמריקניות. אמנם, בקרב הנשים הישראליות השייכות לקבוצות סיכון מיוחדות נמצא שיעור גבוה יותר של נשים ששוחחו איתן על הנושא הרלוונטי במיוחד להן, אך עדיין השיעורים אינם גבוהים במיוחד: לדוגמה 36% מהנשים המעשנות דיווחו כי שוחחו איתן על עישון, ו- 38% מהסובלות מאוסטיאופורוזיס דיווחו כי שוחחו איתן בנוגע לצריכת סידן. ניתוח הנתונים מלמד כי נשים צעירות, נשים ממעמד סוציואקונומי נמוך ונשים דוברות רוסית דיווחו פחות מאחרות כי שוחחו עם רופא בנושא קידום בריאות.

ממצאי הסקר וההשוואה לנתוני ארצות הברית מלמדים שיש מקום להרחיב את היקפי הפעילות לקידום הבריאות בקרב נשים באמצעות הגברת המודעות של הרופאים ושל הציבור לחשיבות הנושא.

נגישות שירותי הבריאות

אחת מכל שבע נשים בישראל (15%) דיווחה שויתרה על קבלת טיפול רפואי ושיעור זהה דיווחו על ויתור על קניית תרופות בגלל מחירן בשנה האחרונה. השיעורים אף גבוהים יותר במקרה של הזדקקות לרופא מומחה: אחת מכל חמש נשים דיווחה כי בשנה האחרונה קרה שלא ראתה מומחה למרות שנזקקה לו. יותר מרבע מהנשים דיווחו על קושי מסויים או על קושי רב לקבל שירות רפואי כשהן זקוקות לו. בסקר לא פורטו הסיבות לקושי או לויתור על שירות, וראוי לציין כי הן יכולות לכלול מחסומים כספיים, נהלים ובירוקרטיה בקופת החולים, כמו גם מחסומים אישיים ומשפחתיים (קשיי נסיעה, שמירה על ילדים וכדומה). קשה לעמוד על משמעות הויתור על תרופה בגלל המחיר: האם הויתור היה על תרופה הכלולה בסל השירותים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי או על תרופה מחוצה לו? או האם האישה קנתה במקומה תרופה אחרת שמחירה נמוך יותר?

מן הנתונים מארצות הברית עולה כי 9% מהנשים ויתרו על קבלת טיפול רפואי, 14% לא רכשו תרופות בגלל המחיר ו- 19% לא ראו רופא מומחה למרות שנזקקו לו. שישה עשר אחוזים מהנשים האמריקניות מדווחות על קושי מסויים או על קושי רב לקבל שירות רפואי, לעומת 28% מהנשים בישראל. נתון זה חשוב לאור העובדה כי בישראל כל אישה מבוטחת על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ולעומת זאת, ביטוח הבריאות במערכת האמריקאית מבוסס על ביטוח פרטי, ומשום כך 14% מהנשים כלל אינן מבוטחות. לכן, ייתכן שהממצא משקף קשיי גישה שאינם כספיים (כגון מחסומים בירוקרטיים וקשיים אישיים ומשפחתיים), או הבדלים בתפיסת הקושי, הציפיות או בדפוסי דיווח.

מצב הבריאות

המשתנים הקשורים למצב הבריאות חשובים, שכן הם משפיעים על השימוש בשירותים ובה בעת מלמדים על צורכי נשים במערכת הבריאות. מדיווחי הנשים שהשתתפו במחקר בישראל עולה כי ל- 21% מהן יש מיגבלה, נכות או מחלה כרונית, ל- 25% יש בעיית בריאות הדורשת טיפול רפואי שוטף ו- 30% נותלות תרופות על פי מרשם רופא מדי יום. לגבי מחלות ספציפיות: 20% מהנשים דיווחו שהרופא אמר להן שהן סובלות מיתר לחץ דם, 8% ממחלות לב, 2% מסרטן, 7% מסוכרת, 9% מחרדה או דיכאון, 9% מאוסטיאופורוזיס, 12% מדלקת פרקים ו- 12% מהשמנת יתר. ארבעים ושלושה אחוזים מהנשים ענו בחיוב על קיום מחלה אחת לפחות. שיעורים דומים דווחו גם בסקר בארצות הברית, להוציא שיעור דיווח גבוה יותר על דכאון וחרדה (17%), דלקת פרקים (24%), בעיות בריאות הדורשות טיפול שוטף (34%) ונטילת תרופות (46%).

כשליש מהנשים העריכו את מצב בריאותן כבינוני או כגרוע, לעומת 14% בקרב הנשים בארצות הברית. בקרב הנשים שדיווחו כך בישראל, נמצא שיעור גבוה יחסית של בעלות השכלה נמוכה, של בעלות הכנסה נמוכה, של נשים דוברות רוסית, של נשים עקרות בית או נשים שאינן עובדות בגלל נכות, של נשים העובדות במקצועות הצווארון הכחול ושל נשים המרגישות חוסר שליטה בעבודה ואינן שבעות רצון מהשילוב בין העבודה לחיי המשפחה. כמו כן, השפעה עצמאית מובהקת נמצאה גם למשתני מצב הבריאות האובייקטיביים: יש לפחות בעיית בריאות אחת, יש מגבלה או מחלה כרונית, יש בעיית בריאות הדורשת טיפול רפואי שוטף ונטילת תרופות מדי יום.

איתור וטיפול בדיכאון

חשוב להתייחס גם לבעיות הנפשיות המשפיעות על מצב הבריאות והרווחה, כמו גם על צריכת שירותי הבריאות. בישראל, נמצא כי 39% מהנשים סובלות מרמה גבוהה של מצב רוח דיכאוני לפי מדד מסכם. שיעור זה גבוה הרבה יותר משיעור המדווחות כי הרופא איבחן ואמר להן שהן סובלות מדכאון או מחרדה (9%). נשים אשר דיווחו על רמה גבוהה של מצב רוח דיכאוני אך לא אובחנו על ידי רופא כסובלות מדכאון או מחרדה מתאפיינות בהשכלה נמוכה ובהכנסה נמוכה, הן אינן דוברות עברית, מעריכות את מצב בריאותן כבינוני עד גרוע ואינן עובדות. תת איבחון של דיכאון ברפואה הראשונית, ובפרט בקרב נשים, הן תופעה ידועה בעולם. המימצא מהמחקר הנוכחי הוא עדות לקיומה של תופעה זו בישראל ולחומרתה. בארצות הברית דיווחו שיעורים דומים על רמה גבוהה של מצב רוח דיכאוני (39%) אולם שיעור כפול (17%) דיווחו שהרופא אמר שהן סובלות מדיכאון או מחרדה. נראה כי יש מקום לשפר את יכולת האבחון של דכאון בקרב נשים ולתת בידי הרופאים בקהילה כלים מתאימים לאבחון.

מן המחקר עולות הנסיבות המציבות את הנשים במצב של סיכון גבוה לרמה גבוהה של מצב רוח דיכאוני: הכנסה נמוכה, גיל מבוגר, שפת דיבור רוסית, בעיות בריאות, אחריות לטיפול בקרוב משפחה חולה או מוגבל וחוויות אלימות.

נמצא גם קשר הדוק בין מצב תעסוקת האישה ובין מצב רוח דכאוני: שיעורים גבוהים של דיווח על רמה גבוהה של מצב רוח דכאוני נמצאו בקרב נשים שאינן עובדות בגלל נכות, שעובדות במקצועות הצווארון הכחול הנמוך, המדווחות על חוסר שליטה בעבודה ובקרב נשים שאינן שבעות רצון מהשילוב בין העבודה לחיי משפחה.

שימוש בשירותי בריאות הנפש

ארבעה עשר אחוזים מהנשים אמרו שהיה להן צורך להיפגש או להתייעץ עם איש מקצוע בגלל דיכאון או חרדה בשנה האחרונה, וכמחציתן אכן נפגשו עם איש מקצוע. מבין אלה שנזקקו לפגישה, 45% טענו כי נתקלו בקשיים כשרצו להיפגש עם איש המקצוע. מכאן שקיים צורך לבחון את הסיבות לקשיים בשימוש בשירותי בריאות הנפש ולבחון פתרונות להגברת נגישותם. עם זאת, חשוב לזכור כי הטיפול בדיכאון אינו חייב להתבצע בהכרח במסגרת המערכת הרפואית, וכי ייתכנו חלופות נוספות, כגון קבוצות לעזרה עצמית והדרכה להתמודדות עם לחצים.

איבחון וטיפול בנפגעות אלימות

בשנים האחרונות גוברת ההכרה כי אלימות נגד נשים מהווה גורם סיכון משמעותי לבריאותן של נשים, וגורם משמעותי המסביר בעיות בריאות, נכות, פציעות ומחלות נפש. במקביל, גוברת פעילותם של ארגונים שונים במדינות רבות להעלאת הבעייה על סדר היום הציבורי, ולהכרה בה כאחת מבעיות בריאות הציבור.

בישראל, כבמדינות אחרות, קשה לאמוד את היקף האלימות נגד נשים, בין השאר מאחר שנשים אינן נוטות לדווח על אלימות נגדן ובפרט על אלימות במשפחה. במחקר זה נאמד לראשונה היקף האלימות נגד נשים על סמך הדיווח של הנשים עצמן, ובמדגם ארצי מייצג. מובן שבנושא רגיש זה צפוי תת-דיווח של הנשים, ולכן זהו אמדן מינימום.

על פי ממצאי המחקר נראה כי 2% מהנשים הבוגרות בישראל (34,000 נשים) היו אי פעם קרבנות לאונס. 4% (68,000 נשים) - קרבנות אלימות מינית, 8% (136,000 נשים) היו קרבנות לאלימות פיזית. נשים אלו מדווחות יותר מאחרות על רמה בינונית עד גבוהה של מצב רוח דכאוני, ועל הדזקקות בשנה האחרונה לייעוץ מקצועי בגלל בעייה נפשית. בהשוואה לכך, 9% מן הנשים בארצות הברית דיווחו על אונס, 12% על אלימות מינית ו- 17% על אלימות פיזית.

בנוגע לאלימות במשפחה, ממצאי המחקר מלמדים כי 11% בקרב הנשים היו אי פעם קרבן לאלימות פיזית או לאיום באלימות מצד בן זוגן, וכ- 4% היו קרבן לאלימות בשנה האחרונה. שיעורים גבוהים יותר של דיווח על אלימות מצד בן זוג נמצאו בקרב בעלות הכנסה נמוכה ובקרב נשים גרושות. פרט למשתנים אלה, נראה כי אלימות מצד בן הזוג קיימת בקרב נשים מקבוצות אוכלוסייה מגוונות, ללא הבדלים לפי מקום מגורים, לפי הכנסה, לפי מוצא וכדומה. בהשוואה, 32% מן הנשים בארצות הברית דיווחו שסבלו מאלימות מצד בן הזוג אי פעם, ו- 4% דיווחו על אלימות בשנה האחרונה.

ממצאי המחקר הצביעו על ליקויים בטיפול בנשים שנפגעו מאלימות בן הזוג במסגרת המערכת הרפואית. בישראל, רק שיעורים נמוכים מנשים אלו (22%) שוחחו על כך עם רופא או עם גורם רפואי אחר (כגון רופא או פסיכולוג), וברוב המקרים השיחה התקיימה ביזמת האישה. כלומר, הגורמים הרפואיים כנראה לא ראו בכך חלק מתפקידם בבירור הרפואי, וכך נמנעת עזרה מנשים שאינן נוטות לשתף אחרים בבעיה מיזמתן. גם כאשר התקיימה שיחה עם גורם רפואי, רק 16% הופנו על ידו למשטרה ו- 32% הופנו לשירותי תמיכה. ממצאים אלה מלמדים כי ייתכן שמערכת הבריאות בישראל אינה מגיבה במידה מספקת לצרכי נשים נפגעות אלימות, בכל הנוגע להפנייה ולתמיכה. מכיון שנשים אלו משתמשות באופן קבוע בשירותי הבריאות כדי לטפל בבעיותיהן או בבעיות של ילדיהן, חשוב להעלות את מודעות נותני השירותים הרפואיים (רופאי משפחה, רופאי ילדים, רופאי נשים, אחיות וכדומה), כדי שיזהו את קרבנות האלימות ויסייעו להן, וכן לתת להם כלים לאבחון ולזיהוי הבעיות.

טיפול בקרוב משפחה חולה ומוגבל (Caregiving)

הטיפול בקרובי משפחה חולים או מוגבלים ובמיוחד בהורים קשישים, הינו אחד מהתנסויות החיים של נשים כיום. נשים, יותר מגברים, ממלאות את תפקיד הטיפול, בנוסף לעבודה מחוץ לבית ולתפקיד המסורתי של טיפול בילדים ודאגה למשק הבית. נתוני הסקר מלמדים כי 17% מטפלות בבן משפחה חולה או מוגבל; שיעור גבוה הרבה יותר משיעור בקרב נשים אמריקניות (9%). בישראל, 65% מהמטפלות מטפלות בהורה, לעומת 41% בארצות הברית.

שיעור גבוה יותר של נשים האחראיות לטיפול בקרוב משפחה חולה או מוגבל נמצא בישראל בקרב גילאי 45-64, דוברות עברית או ערבית, ללא הבדלים לפי משתנים סוציואקונומיים. אולם, נמצא כי נשים משכבות סוציואקונומיות נמוכות, אשר ממילא נושאות בעול כלכלי גדול יותר, משקיעות יותר שעות בטיפול בקרוב משפחה חולה או מוגבל, המטופל גר איתן בבית והן לא מקבלות השתתפות בהוצאות הטיפול בבית מגורם מוסדי כלשהו.

נמצא קשר הדוק בין טיפול בקרובי משפחה לבין משתני מצב הבריאות. נשים המטפלות בקרוב משפחה חולה או מוגבל שאינו הורה מעריכות ת מצב בריאותן כבינוני עד גרוע (52%) ומדווחות על רמה גבוהה של מצב רוח דיכאוני (58%) ועל הזדקקות לייעוץ נפשי (31%), יותר מאשר נשים המטפלות בהורה (30%, 39% ו- 13% בהתאמה).

לאור זאת, נראה כי יש לתת את הדעת למציאת דרכים להספקת יותר עזרה פורמלית, כמו גם לפיתוח קבוצות לתמיכה הדדית, לסיוע יום יומי לנשים המטפלות בקרובים מוגבלים. כמו כן, חשוב להגביר את העירנות ואת המודעות של הרופאים הראשוניים המטפלים באופן קבוע בנשים אלו, כדי שיאבחנו מצבי מצוקה ויציעו טיפול תומך.

סיכום

הסקר הדו-לאומי העניק הזדמנות רבת ערך להצגת תמונה רחבה על בריאותן ורווחתן של נשים בישראל, תוך זיהוי צרכים מיוחדים של קבוצות אוכלוסייה חלקות ותחומים שבהם ניתן לשפר את השירותים ואת המענה שהם נותנים ןצורכי הנשים. הדוח מצביע על סוגיות מרכזיות שיש לתת עליהן את הדעת: אי שיוויון בין קבוצות נשים והצורך לסגור פערים, הצורך לשפר את נגישות השירותים, הצורך לשים יותר דגש על רפואה מונעת, הצורך להעלות על סדר היום הציבורי את בעיית האלימות נגד נשים. המידע שנאסף במחקר זה תורם לא רק לתכנון שירותים ולקביעת מדיניות, אלא גם לאיתור נושאים שחשוב לבחון לעומקם במחקר עתידי.


הזיני כתובת אימייל וקבלי מאיתנו עדכונים שוטפים
הצטרפי אלינו, זה פשוט.
תמורת מאה ש"ח בלבד תקבלי מנוי לידיעון הרבעוני של האגודה, הנחות והטבות נוספות.